ישמח משה
במסורה לכן אמור לבני ישראל (שמות ו ו), לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). ועיין בבעל הטורים. ונ"ל כי הנני נותן לו את בריתי שלום, פירושו שכרתי עמו ברית שיהיה הוא המבשר בגאולה אחרונה, שהוא עת שלום האמור בקהלת (ג ח), כדכתיב (מלכים ב' כ יט) שלום ואמת יהיה בימיו, ועל פי זה יתפרש המסורה לכן אמור לבני ישראל וגו', ושמא תאמר מה יושיענו בזה, הא גלות האחרון קשה עוד יותר, לזה אמר לכן, ר"ל על ידי גאולה זו אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, דהיינו שעל ידי זה יהיה גם גאולה אחרונה, דגאולה הראשונה הכנה היתה דלא יכלו להתמהמה (שמות יב לט). ועוד דגאולה האחרונה היא על ידי התורה שניתנה אחר יציאתן ממצרים, כמו שדרשו רז"ל (ב"ב ח'.) בפסוק (הושע ח י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם.
ישמח משה
(ישעיה ס"ג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. נ"ל לפרש כי דרשו חז"ל (סנהדרין דף צ"ט.) ללבי גליתי לאברי לא גליתי, דלבא לפומא לא גליא, רק אותן צדיקים דבלבא תלין. נ"ל הטעם על זה, שנ"ל לפרש הפסוק (זכריה ח' י) ליוצא ולבא אין שלום. דרישא דקרא שמעתי על ענין הגלגול, שיוצא וחוזר ובא. ואני אפרש הסיפא, שעל ידי זה לא בא משיח, שנאמר (מלכים ב' כ יט) שלום ואמת יהיה בימיו, על פי מה שדרשו ובעוונינו שרבו יצאו מה שיצאו כו' (סנהדרין דף צ"ז ע"ב), על פי הגמרא (ע"ז דף ה'.) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, היינו בחדר האוצר שנקרא גוף (עיין שם רש"י ד"ה עד). וזה שאמרו ובעוונינו שרבו, יצאו אותן נשמות שיצאו כבר, כי חזרו להתגלגל מחמת שלא נתקנו עדיין ולא באו נשמות חדשות, ועל פי מ"ש במדרש שמואל על משנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א), ועל פי מ"ש האר"י ז"ל על הכתוב (ישעיה ס כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, אז כשיתרבו יתוקנו הנשמות שבגוף, אז אני ה' בעתה אחישנה למהר הגאולה, ואם כן ביאת המשיח הוא אחר שיטהרו כולם, וזה תולה בבחירה. ובהקדם מה שפירשתי על המדרש (קה"ר פ"י י"ד) כתבתי עליך שחכם אתה, ואתה מבקש לכנוס לארץ. דענינו כי חכם עדיף מנביא (ב"ב י"ב ע"א), שנביא הוא מגזירת ניב שפתים, ואינו משיג רק מה שהוא בחינת דיבור. אבל חכם עדיף, שמשיג כביכול מחשבתו של יוצר בראשית מה דלבא לפומא לא גלי. וידוע כי הבית נחרב על עוונותיהן של ישראל, כי שפך חמתו על עצים ואבנים (איכ"ר פ"ד י"ד), ואיתא במדרש אלו היה משה נכנס לארץ, לא היה חרב בית המקדש. וזה שאמר לו למשה כתבתי עליך שחכם אתה, ואתה יודע עתידות אפילו דבר התלוי בבחירה, שהוא רק בחינת ידיעה ולא בא לכלל דיבור, כמו שפירש האלשיך ואלו צדיק ורשע לא קאמר דוקא (נדה ט"ז ע"ב), דהדיבור מכריח, ואתה מבקש לכנוס לארץ, כלומר הלא אתה משיג שעתיד בית המקדש להיות נחרב בעוונות ישראל להתמשכן עליהם, ואם תבא לארץ לא ישלטו ידי זרים בבית המקדש, ומה אעשה עם ישראל לבלי לכלותן, והבן. ועל פי מה שכתבתי להלן פרשת וילך על הגמרא סנהדרין (דף צ' ע"ב) מנין שהקב"ה יודע עתידות, עיין שם ולא אכפיל הדברים. והיוצא מכל זה דהידיעה מתפרשת גם על הבחירה, רק דאין מכריח, אבל הדיבור מכריח, לכך העלים השי"ת אם שיטהרו כולם, ולא בא לבחינת דיבור לבל יהיו מוכרח כי ההכרח אינו כלום, ולכן יום נקם בלבי, אבל לבא לפומא לא גלי, דאם כן יהיו הכרח לביאת הק"ץ. וזה שאמר כי יום נקם בלבי ולא בא לדיבור, לכך שנת גאולי באה, והבן.
ישמח משה
לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו (דברים יב ח), כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה (דברים יב ט), ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם וישבתם בטח (דברים יב י). על פי כי הבטחנו ית"ש שכאשר נשוב אליו יגאלינו, וכאמרו (מלאכי ג ז) שובו אלי ואשובה אליכם. והנה יסודי התשובה שלשה, כמבואר בספר חרדים פרק ב' מהלכות תשובה, וידוי, חרטה, ועזיבת החטא. וכבר הוכחתי (בפרשת נשא על הפסוק (במדבר ה ז) והתודו) דהתענית ושאר דברים לאו מעיקרו התשובה הן עיין שם, רק החרטה והוידוי ועזיבת החטא. והנה החרטה והוידוי מצוי דאף רשעים מלאים חרטה (עירובין י"ט ע"א), רק עזיבת החטא אמיתי קושי המציאות, כי תמיד שבים על קיאם, וכמו שפרשתי בפסוק (ירמיה ל"א ט"ו) מנעי קולך מבכי, דודאי בכל שנה בימי התשובה ישראל עושים תשובה ונפעל למעלה. וזה שאמר הכתוב יש שכר לפעולתך, ושמא תאמר אם כן מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום, על זה אמר ושבו בנים לגבולם, כי אחר עבור ימי הדין שבים למעשיהם הראשונים, והיא הגורם כי עדיין בן דוד לא בא. ועל דרך זה פי' הפסוק (ירמיה ח' טו) קוה לשלום כו'. על פי שרואין חבלי משיח ועדיין בן דוד לא בא, ונתקיים מה שנאמר (ישעיה כו יח) הרינו חלנו כמו רוח ולא ילדנו, והוא מדה כנגד מדה כי בעתות התשובה, ר"ל ימים המעותדים לכך כמו ימי אלול ותשרי, צופין העליונים וסוברים שיעשו תשובה ואין, והנה בכל שנה מערבבין ומבהילין השטן בתקיעת שופר כנודע. וזה שאמר קוה לשלום, היינו לביאת משיח שנאמר (מלכים ב' כ יט) שלום ואמת יהיה בימיו, על ידי שרואין חבלי משיח ואין טוב בעוה"ר למה, ואמר מדה כנגד מדה לעת מרפא, ר"ל בעת שמעותד לרפואת הנפש, והנה רק בעתה בהלה וערבוב אבל לא אמיתות כנ"ל, והוא הגורם אריכות הגלות בעוה"ר. והנה אם כי נתארך הגלות וזמן רב נתונים בתוך הגוים, היה מקום לדאוג שהמון עמים רבים כהמות ימים ישטפם, וכאמרם וכל גלא וגלא בעי למשטפי עלמא, והוא ממש על פי הטבע בחק הנמנע ששה אחת יתקיים בין ע' זאבים, בכל דור ודור עומדים עלינו וכו' בכל הענינים הן מצד הכפייה, הן מצד הקנאה בהוללים ושלום רשעים, הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל דרך רשעים צלחה, וכמאמר המשורר (תהלים עג ב) כמעט נטיו רגלי, והן מצד המכים בשוט לשון ומכים בשבט פיהם באמרם איה אלהימו כו', ורק בחסד הבורא ית"ש עזרינו, וכמו שפירש הרמב"ם (אגרת תימן) בפסוק (ישעיה נד יז) כל כלי יוצר וכו'. ובהקדים הגמרא ב"ב דף ע"ד (ע"ב) בפרק הספינה ירדן יוצא ממערת פמייס כו', ומהלך בימה של סבכי ובימה של טבריה, ומתגלגל לים הגדול עד שמגיע לפיו של לויתן, שנאמר (איוב מ כג) יבטח כי יגיח הירדן כו', ועיין מ"ש בתוספת שם (ד"ה שמגיע) ואינו מתערב בכל אותן מים כדמוכח בב"ר (פ"ד ה') עיין שם, והיינו הדמיון שישראל נתונים בהם ואינם מתערבים. ועל פי זה יתבאר לא תעשון כו', כי העיקר עזיבת החטא מכאן ולהלן, כי אף ששבתם כמה פעמים בתשובה, אין זה תשובה אמיתית כי נעדר עזיבת החטא, וראיה לדבר כי לא באתם כו', ולכך נתארך הגלות בעוה"ר, ואף על פי כן מבטיח שלא יתערבו ולא יתקטלו בין האומות באריכות הזמן, והיינו ועברתם את הירדן בשוה ודומה לו, כשם שהוא עובר בנהרות ובימים ומימיו אינם מתערבים, ככה ישראל עוברים בתוך הגוים ואינם מתערבים, והסוף יהיה וישבתם כו' והניח כו', כי אז אהפוך כו' (צפניה ג ט), והיה מלכים אומניך כו' (ישעיה מט כג), וישבתם בטח כי לא ישא גוי אל גוי חרב (ישעיה ב ד), וגר זאב כו' ועל מאורת צפעוני כו' (ישעיה יא ח). או יאמר ועברתם את הירדן, על פי מ"ש הרשב"א שם בב"ב בחידושי אגדות על המאמר הנ"ל, ותורף הדברים כי אמר ז"ל על דרך משל שאצילות הנפש מצרור החיים, משתלשל משכל לשכל עד הגיע אל שכל הפועל, והוא נקרא ים הגדול, ומשם מתגלגל לפיו של לויתן, ר"ל הווה באדם לנפש חיה, שהוא יתהווה לגוף ולשכל, ולזה יבטח כי יגיח הירדן אל פיהו. והקשו בגמרא ההוא בבהמות כתיב, והשיב אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות, בזמן שיגיח ירדן אל פיהו של לויתן, ר"ל עד מתי יהיה בטוח מנהג העולם להיות דור הולך ודור בא, כל זמן שיגיח וישתלשל האצילות הזה, כי מעת התחלת עולם הבא יפסוק השתלשלות הזה ולא ינהוג מנהג הבהמי החומרי, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כו' (ברכות י"ז ע"א), עד כאן דבריו עיין שם. והיינו ועברתם את הירדן, היינו שיפסק השתלשלות הנ"ל, וישבתם בארץ היינו ישיבה בלי השתנות, (כמו שפירש הרמב"ם על הפסוק (תהלים כט י) ה' למבול ישב, שדבר הקיים בלי השתנות נקרא ישיבה), בארץ העליונה אשר ה' כו' עין לא ראתה כו', והניח לכם כו' כי יעבור רוח הטומאה כו', וישבתם בטח צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, וכלה מלחמת היצר ואל תאמין כו' והן בקדושיו כו', והבן כי נכון הוא בס"ד.